#התחלנו

יום ראשון ה4.1 ירדנו לתוכנית של אבא שלי
Gabriel Project Mumbai – https://www.gabrielprojectmumbai.org/
תוכנית מטורפת בפני עצמה שרק עליה אני יכולה לרשום פוסט שלם. (אולי עוד ארשום…)
זה נסיעה של בערך 5 שעות ממומבאי, לעיירה קטנה ונידחת (אחת העניות באיזור) שהיא בעצם ה”עיירה הבירה” של האיזור מוקדה (כמו שהעיר ניו יורק היא בירת המדינה ניו יורק כזה)
כאן נראה לי נשמרתי את הנשימה העמוקה הראשונה מזה תקופה של כשנתיים וחצי
לעמות מומבאי הרועשת, המסריחה – ליטרלי- ועם סכנות לילדות על ימין ועל שמאל (אמא שלי ננשכה על ידי כלב והייתה צריכה לעשות חיסונים של כלבת וכו בשבת!)
למרות העוני וה”חוסר”, סוף סוף הרגשתי… מלאה.
או לפחות כאילו אני מתמלאת
סוף סוף אני מצליחה להכניס את הפרספקטיבה לחיים שחיפשתי כל כך הרבה זמן
המרחק הזה מקרב אותי לצעמי, כמה שזה נשמע סיסמאתי
אין בירוקרטיה, אין כל אחד בדרכו רק המשפחה ביחד בנחת.
לא זכרתי את הפעם האחרונה שלא היה לו”ז שצריך להספיק.
סוף סוף הורדתי את “מצב הישרדות” ל”מצב טיסה”
וזה נפלא