וייסעו

זהו, אני חב״דניקית.

אוקיי אולי לא ממש חב״דניקית, בכלל להגדיר את עצמי מבחינה דתית אני מתקשה- אבל אחרי שיעור מושלם עם נטע השליחה של חב״ד פה בפעלולים, אני מאוהבת בקונספט 💖
(הסיפור האישי שלה גם מאוד מעניין, אולי בפוסט אחר😜)

זה התחיל בשיעור נשי שלא הייתי בטוחה אם ללכת אליו בכלל, אבל זה קרוב לגן ויש עוגה ישראלית נורמלית וטעימה. וזה הפרשה שלי, בשלח, מה אני לא אשמע?
אני נכנסת לשיעור טיפה באיחור והיא בדיוק מספרת על מסע. כמובן, בת אדם חכם, התאימה את השיעור למטיילות של הודו. 🇮🇳
אבל באמת באמת הפרשה הזאת זה מסע: ״וייסעו״. בני ישראל יצאו ממצרים ומתחילים מסע של 40 שנה במדבר. מסע שהם כרגע לא יודעים מה הולך לקרות בה (אנחנו מכירים את הספויילרים: הר סיני, עגל הזהב, משה לא נכנס לארץ וכו, אבל להם זה לא נודע). הם הולכים בחום, אחרי כל המכות והפחדים ומגיעים לים ענק וסוער ולא יודעים מה לעשות. אין להם הרבה מידי אופציות: לא לעשות כלום ולשבת ולבכות (ולמות), לחזור לעבודת פארך הקשה אבל מוכרת במצרים, או לעשות צעד. לעשות עבודה. ללכת אל עבר הלא מוכר והמפחיד.

לפני שנכנסים לנכון או לא נכון יש פה תהליך הבנתית. לכל סוג החלטה יש את המקום והזמן שלו. לפעמים זה בסדר להחליט לא לעשות כלום ולבכות. רק לא להיבלע לתהום הזה, לא להישאר שם כי

חוסר תנועה זה באמת חוסר חיים.

לפעמים עובר עלינו קושי וכל מה שאנחנו רוצים זה להתכנס פנימה ולמצוא את עצמינו: להציב את הגבולות שלנו ולהתרכז בנעשה ״לנו״. זה חשוב לפעמים, זה אפילו הכרחי, אבל יותר חשוב לזכור לא להיות ״צדיק בפרווה״- (כשקר מאוד לשים רק על עצמך מעיל פרווה ולא להתחשב בסובבים אותך שגם קופאים מקור 🥶 – לזכור שאפשר גם להדליק מדורה🔥 ).

אז החלטנו לא לדאוג רק לעצמינו ולא לטבוע בים סוף, אז מה נעשה? נחזור אחורה? למוכר אבל לעבודת פארך? אז זהו, שכולנו עבדים אפילו. ״פותחים פה גדול ומחכים לעונג הבא״. כולנו מכורים למשהו, עושים משהו מתוך מוכר ולא מתוך החלטה: טלפון, עבודה, תשלום חשבונות.. וגם פה חשוב לזכור שזה בסדר! לכל דבר יש את הזמן והמקום שלו. אבל ברגע שכבר יצאת מהפארך, אל תחזרו אליו! אל תלכו אחורה.. אם כבר עשית את הצעד, עלית על המטוס להודו, קיפלת את הבית, אמרת ביי למשפחה ולחברים, לא להתייאש ולקנות כרטיס חזור בכל מכשול. (תאמינו לי, המחשבה עלתה לי בראש לא פעם ולא פעמיים).
אבל המסקנה הכי חשובה היא שלמרות הקושי והלא נודע, צריך להמשיך- ״וייסעו״.

והסוד הגדול?

ככל שזה יותר מפחיד, כנראה שזה הצעד היותר נכון.

ככל שיותר ויותר אנשים אומרים לכם לא לעשות את זה, זה כנראה הייעוד שלכם. ככל שיותר ויותר מפחיד להיכנס לים סוף ככה זה כנראה הצעד הנכון. ורק מתוך הקושי הגדול יוצא הנס הגדול-
הים יכול להתפצל לשתיים אפילו!

אז יאללה הגיע הזמן להאמין (אולי לא בהכרח שהרבי הוא המשיח😜) אבל להאמין שגם הקשיים שאנחנו עוברים יובילו אותנו לטוב. גם השיבוש בתוכניות זה למטרה מסויימת. זה משהו שתמיד ניסיתי להאמין בו אבל עכשיו אני עושה אליו סוויץ באופן אקטיבי:

אני אישית מחליטה לעשות שינוי: שגם שדברים לא הולכים כמו שאני מתכננת, אני אעשה את העבודה. לא אבכה, לא אתכנס בעצמי, לא אחזור למצרים. אני אעשה את הצעד המפחיד ו״וייסעו״.